השתגע (מתוך ״המחברת של אליה״) - Omer Adam, Elia Rosilio

‏‎כשהעשן מתפזר

‏‎רואים שכולנו אותו דבר

‏‎על החוף הזה של החיים

‏‎אנשים קלים כמו סירות נייר

‏‎ומפחדים ממה מפחדים

‏‎מאיזה רגע של כישלון

‏‎נוסעים על מאה ארבעים

‏‎אבל לא בכיוון הנכון

‏‎מאחוריי האוזניות

‏‎כל אחד שומע איזה שיר אחר

‏‎ככה בלי סלקציות

‏‎הכל פשוט הרבה יותר

‏‎בלי צבע בלי פוליטיקות

‏‎כי את מי זה מעניין

‏‎החיים קצרים מדי הבנתי

‏‎כשאביצ׳י הפסיק לנגן

‏‎ואת ואת

בואי תתקרבי אליי

הזמן נגמר אולי מהר מדי

ואנשים רוקדים כשהם בודדים

ואנחנו שם עוד בין כולם

בואי נשכח הכל

גם ככה השתגע העולם

תראי את השקיעות של חדרה

מדממות וזה מדליק בי רגש

כולם פה מגדלים כנפיים

ואז בוכים כשנשרפים מהשמש

ונלחמים על היום יום

אחריי שנלחמו על הדרום

תביני העולם הזה משוגע נקודה קום

Quand la fumée se dissipe

Tu vois on est tous pareil

Sur ce rivage de la vie

Les gens sont aussi légers que des bateaux en papier

et ont peur de ce dont ils ont peur

D'un moment d'échec

Voyager sur cent quarante

Mais pas dans le bon sens

Derrière moi sont les écouteurs

Tout le monde écoute une chanson différente

Comme ça sans sélections

Tout est beaucoup plus simple

Pas de couleur, pas de politique

Car qui s'en soucie ?

La vie est trop courte, je comprends

Quand Avicii a arrêté de jouer

et toi et

se rapprocher de moi

Le temps passe peut-être trop vite

Et les gens dansent quand ils sont seuls

Et nous sommes là plus parmi eux tous

Oublions tout

Même ainsi, le monde est devenu fou

Regardez les couchers de soleil de Hadera

Saignement et ça déclenche une émotion en moi

Tout le monde ici pousse des ailes

Et puis pleure quand tu as un coup de soleil

et se battre au jour le jour

Après moi qui me suis battu pour le sud

Comprenez que ce monde est fou, arrêtez de vous lever