אוטובוס אחרון לחיפה - Elai Botner, Meshi Kleinstein

והימים הופכים קשים

רוב הזמן אני למטה

עולה על האוטובוס האחרון לחיפה

הכביש מתפתל

הנה חזרתי הביתה

אבל הבית ריק אין אף אחד

ואין בו אותך

געגועים געגועים

האם אתה מאושר

מה אתה עושה בחיים?

ואם טוב לך עכשיו?

תראה החורף מתקרב ולגשם יש ריח

יש לו טעם של אושר

ואין בו אותך

אני חושבת עליך

בכל יום כל הזמן

הימים האחרונים היו קשים לי כל כך

אולי ויתרתי על עצמי

יותר מידי בקלות

אתה המשכת לחיות

אני נשארתי למות

אז התחלתי ללמוד

ושכרתי דירה

פתאום טוב לי בלעדיך

וזה מפחיד נורא

אולי עדיף המרחק,

מסתם להיפגע

וחיכיתי המון

ולא באת אתה

ולא נשאר פה כלום...

לא השארת כלום...

להישבר להיגמר להתעורר ואז לקום וללכת

ולא יכולתי ופחדתי לאבד אותך

ולוותר להתעוור להשתכר להיסחף עם הזרם

ולא תהיה לנו אף פעם עוד כזאת אהבה

ואיך היינו עושים אהבה

היית חוזר מהצבא

מחכה לך בשער שתרד בתחנה

היה לך ריח מבושם שאיש לא מכיר

וטעם אסור

כמו של לילה

כמו שיר

ואז הגיעו אחרים

היה לי כיף כ"כ לשכוח

הכמויות של השקרים

מתרוצצות אצלי במוח

אולי אף פעם לא הייתי

מי שחשבנו שאני

מר פה ומוכר פה

במראה ממולי

ולא נשאר פה כלום...

לא השארתי כלום...

Et les jours deviennent durs

La plupart du temps je suis déprimé

Monter dans le dernier bus pour Haïfa

La route est sinueuse

Me voilà de retour à la maison

Mais la maison est vide, il n'y a personne

Et il ne t'a pas dedans

nostalgie

êtes-vous heureux

Que faites-vous dans la vie?

Et si tu vas bien maintenant ?

Voir l'hiver arrive et la pluie a une odeur

Il a un goût de bonheur

Et il ne t'a pas dedans

je pense à toi

Tous les jours tout le temps

Ces derniers jours ont été si durs pour moi

Peut-être que j'ai abandonné moi-même

trop facilement

Tu as continué à vivre

J'ai été laissé pour mort

Alors j'ai commencé à étudier

Et j'ai loué un appartement

Je vais bien sans toi

Et c'est terriblement effrayant

Peut-être que la distance est meilleure,

Juste être blessé

Et j'ai beaucoup attendu

Et tu n'es pas venu

Et il ne reste plus rien ici...

Tu n'as rien laissé...

s'arrêter s'enfuir se réveiller puis se lever et partir

Et je ne pouvais pas et j'avais peur de te perdre

et renonce à être aveuglé pour s'enivrer et dériver avec le courant

Et nous n'aurons plus jamais un tel amour

Et comment on ferait l'amour

Tu reviendrais de l'armée

Vous attend à la porte pour descendre à la gare

Tu avais une odeur parfumée que personne ne connaît

et goût interdit

comme la nuit

comme une chanson

Puis vinrent d'autres

Je me suis tellement amusé à oublier

Les quantités de mensonges

courir dans mon cerveau

Peut-être que je n'ai jamais été

Qui nous pensions que j'étais

Monsieur ici et vendeur ici

dans le miroir devant moi

Et il ne reste plus rien ici...

Je n'ai rien laissé...