שקופים - Keren Peles, Ron Buhnik

זה ממלא אותי גם בלי לדבר

אבל אם לדבר עדיף אמת

רק לאסוף את כל מה שהתפזר

לשחרר את שנינו ולצאת

אני לא אגמר ואת לא נדקרת

הקוצים יישארו יפים

עד לא מזמן הם היו שדות

כבר אין סודות אנחנו שקופים

הזמן נשרף ורק אתה לא עובר

גם אם פחות בוער תמיד יש אש

לך ולי אולי מגיע יותר

בינתיים בוא נודה על מה שיש

סירה ללא מפרש ברוח נטרפת

ובאופק לא רואים חופים

כי העולם כבר טבע בים

רק שנינו שם עדיין שקופים

המילים עפות לי מהדף

רוצה לשפוך אותך ממני

בטח זה יכאב ,העצבים שלי חשופים

אנשים רואים אותך עליי

והכל עובר דרכינו

שנינו מבינים כמה שאנחנו שקופים

בלי לבקש סליחה כי אין לי ברירה

אותה שריטה שלך שרטה אותי

בסוף כל נשיקה תגיע סטירה

הרבה שתיקה ואז שלוש מילים

אחזור בסערה ארוץ עד אליה

נצחק ביחד על כל החוקים

כל החיים הם שומרים עליי

אבל ממה אנחנו שקופים

המילים עפות לי מהדף...

Ça me remplit même sans parler

Mais parler vaut mieux que la vérité

Ramasse juste tout ce qui a été éparpillé

libère-nous tous les deux et pars

Je ne finirai pas et tu ne t'es pas fait poignarder

Les pointes resteront belles

Jusqu'à récemment, c'étaient des champs

Il n'y a plus de secrets, nous sommes transparents

Le temps brûle et toi seul ne passe pas

Même s'il brûle moins il y a toujours du feu

Toi et moi méritons peut-être plus

En attendant, soyons reconnaissants pour ce qui est

Un bateau sans voile au vent fait naufrage

Et à l'horizon tu ne vois aucune plage

Parce que le monde s'est déjà noyé dans la mer

Seuls nous deux y sommes encore transparents

Les mots s'envolent de la page

veux te renverser de moi

Bien sûr que ça va faire mal, mes nerfs sont exposés

Les gens te voient sur moi

Et tout passe par nous

Nous comprenons tous les deux à quel point nous sommes transparents

Sans demander pardon car je n'ai pas le choix

Ta même égratignure m'a égratigné

A la fin de chaque baiser viendra une claque

Beaucoup de silence et puis trois mots

Je reviendrai dans une tempête, je courrai vers elle

Nous allons rire ensemble de toutes les règles

Toute ma vie ils me gardent

Mais sur quoi sommes-nous transparents ?

Les mots s'envolent de la page...