ליל סערה - Yehuda Poliker

הסירה מיטלטלת בּלֵיל סערה

מרוּקָן פח המים, הצֵידה נגמרה

והשליח הנמלט שמחפש נמל מקלט

מתעקש לזכור את משמעות הבשוֹרה

מסמטה לא מוּשגחת הוא יוצא אל העיר

הולך שָקֶט לארמון כשחוט השחר מחוויר

כשהוא חולף כמו הבלחה במצלמות האבטחה

יש כווֶנֶת עליו בפוקוס מהיר

ובהבהוב מפתיע

הבשורה תגיע

גם אם ישתיקו לתמיד את הפָּליט השליח

והארמון שוקע

כי איש בו לא שומע

את קול החלשים וקול תחינת הטובע

ואני שנולדתי לרדופֵי סערה

לא יכול לא לראות את שברי הסירה

את הנרמס והכותש, את הכלוא והמגָרֵש

את דמעת השיר והתעקשות הבשורה

ובהבהוב מפתיע

הבשורה תגיע

גם אם ישתיקו לתמיד את הפָּליט השליח

והארמון שוקע

כי איש בו לא שומע

את קול החלשים וקול תחינת הטובע

Le bateau bascule dans une nuit d'orage

Videz le réservoir d'eau, le côté est terminé

et le messager fugitif qui cherche un port de refuge

insiste pour se rappeler le sens de l'évangile

D'une ruelle sans surveillance, il sort dans la ville

Marche tranquillement vers le palais alors que le fil de l'aube s'estompe

Quand ça passe comme un flash dans les caméras de sécurité

Visez-le avec une concentration rapide

Et en un clin d'œil surprenant

La nouvelle viendra

Même s'ils font taire le messager des réfugiés pour toujours

Et le palais coule

Parce que personne dedans n'écoute

Tu es la voix des faibles et la voix des noyés

Et je suis né pour être hanté par une tempête

Je ne peux pas m'empêcher de voir l'épave du bateau

Les piétinés et écrasés, les emprisonnés et les bannis

la déchirure de la chanson et l'insistance de l'évangile

Et en un clin d'œil surprenant

La nouvelle viendra

Même s'ils font taire le messager des réfugiés pour toujours

Et le palais coule

Parce que personne dedans n'écoute

Tu es la voix des faibles et la voix des noyés